אנו חוגגים היום את 'חג ההודיה'. בעצם החג היה אתמול ואפילו התארחנו אצל נעמי ויניב, חברים שפגשנו פה בסן פרנסיסקו. אבל אם להאמין לטלוויזיה האמריקנית, החג הוא היום, בדר"כ בשש בבוקר אבל ברשת חנויות Target כבר בארבע בבוקר, עת האמריקנים יוצאים מביתם צוהלים ושמחים, אוחזים בעגלת הקניות וממהרים לשופינג ב'יום שלאחר חג ההודיה'.
נעמי ויניב הזמינו אותנו לארוחת חג עם ההורים של נעמי, שהגיעו ממינאפוליס לבקר אותם בחג. הם גרים לא רחוק מאיתנו, אבל כיוון שהיה קר לקחנו את הרכב כדי להגיע אליהם (תמיד החלטה גרועה בסן פרנסיסקו, שנאבקת יפה עם ת"א על מקום ראשון במצוקת חנייה). התוצאה הייתה שבמקום להגיע בחמש וחצי (וכפי שהסתבר אח"כ, גם מאוחר יותר היה בסדר גמור), היינו שם כבר בחמש ופשוט המשכנו להסתובב עם הרכב בסביבה כדי שנהיה שם 'בזמן'. בירידה המפורסמת ברחוב לומברד אנשים מצלמים אפילו ביום הזה, כאשר כל שאר העיר שוממת וסגורה (כולל מסעדות ובתי קפה).
ארוחת הערב התגלתה כמשהו שקצת מזכיר פסח: הרבה יותר מדי אוכל שגורם לאנשים לחפש משהו שהוא לא אוכל להתעסק בו, ולכמה רגעים מביכים סביב שולחן הסדר. יניב הציע שנעשה סבב שבו כל אחד יודה על מה שהוא מעוניין להודות עליו. באופן טבעי אנשים ניסו להתחמק או לחילופין דבקו בתודה דביקה על נוכחותם של בני הזוג בחייהם (אותם בני זוג היושבים לידם ומביטים בהם במבט מזרה אימים). אבל האוכל באמת היה נחמד מאוד:
- מרק דלעת (מזן שאנחנו לא מכירים)
- סלט עלים, שרי, קלמנטינות וגרעינים
- תרנגול ההודו (המסורתי) ותפו"א, וכן המילוי של ההודו שהוגש בנפרד, וכן רוטב חמוציות לכיסוי הכל
- מעין פשטידת דלעת מכוסה במרשמלו (!)
- קינוחים: עוגת בטטה, גלידה, תפוחים אפויים בקינמון ודבש, סלט פירות (עירית הכינה)
בסופו של התהליך נשאר כמובן כשני שליש מהאוכל ומטבח עמוס לגמרי בכלים, מצרכים ואוכל.
אז היום ננסה את הצד השני של החג, ונעבור בחנות או שתיים לעמוד על גודל האסון - תורים, מבצעים ומחירים. התכוונו לצאת לטיול מחוץ לעיר אבל לאור הקושי למצוא מקום לינה בדקה ה-90 (הכל הוזמן מראש ולפי הטון של חלק מפקידי הקבלה - שנה מראש), ירדנו מזה. הטעות שלנו הייתה שלקח לנו די הרבה זמן להבין שזה הולך להיות סופשבוע ממש ארוך. יכול להיות שבשבת ניסע עם חברים למונטריי (לא מנטה ריי), לצפות באקווריום הידוע של מונטריי (עליו שמעתי לראשונה לפני יומיים). זו תהיה הכנה טובה לסן דייגו והאקווריום הידוע של סן דייגו (אני הייתי פעם באקווריום הידוע של שיקגו).
אבל בכל זאת אנצל את ההזדמנות כדי להודות על כל הדברים הטובים שבחיי, ולשמחתי יש לי המון דברים טובים להודות עליהם: משפחה אוהבת ואהובה, בת זוג מקסימה (וגם לה משפחה מקסימה), עבודה טובה, עיר מגניבה לחיות בה, חברים טובים, זמן והרבה דברים כיפים לעשות בזמן הזה. אם לצטט גדולים ממני:
"צריך משהו מיוחד, אני אומר לעצמי, כל יום שלא אשכח"
(ירמי קפלן)
