נ.ב

העונות החדשות:
* גיבורים - לא בטוח שהם מצליחים לשחזר את המקוריות והרעננות של מרבית העונה הראשונה, כרגע זה עוד קצת מרגיש כמו הסוף המעפן שלה. 3 מ-5 פקאנים מסוכרים בסולם ענבר.
* האוס - מבריק כרגיל, משעשע חריף ומבטיח. מי שלא ראה צוואר גיטרה שבור הנשלח כאזהרה, לא ראה טרור מימיו. 4.5 מ-5 פקאנים מסוכרים.
* איך פגשתי ת'אמא'שלך - ממשיכה לספק הומור מסוג חברים, לא מעמיקה עדיין בתחום היחסים אבל כן מאיימת לעשות זאת בהמשך. 4 מ-5, בעיקר בתקווה לעתיד טוב יותר.
* הישרדות - מזכיר כל פעם מחדש שצריך היה להפסיק אחרי עונת הכוכבים. 1 מ-5 פקאנים.
* חוק וסדר - אל תשאלו איזה ספין אוף, אני מתקשה להבחין. מה יש להגיד, חוץ מזה שהנוסחה ממשיכה לעבוד. 4 מ-5 ועוד פקאן מסוכר בשביל עירית המכורה.
* האנטומיה של גריי - אתם חושבים שאני רואה את הזבל הזה????

סופסופ 2

אז עוד קצת על כאן ועכשיו:

* המספר שלא נגמר - כל מי שכבר מכיר את ארה"ב יכול לדלג על הפסקה הזו. כן, אנחנו מדברים על ה-social security number, או בקצרה SSN. אפשר לחיות בארה"ב בלי זה, אבל לא כדאי - הכל כרוך בו ובראש ובראשונה דירוג האשראי שלך. הלכנו להוציא אחד כזה (לכל אחד מאיתנו) לפני שבוע וחצי, והגשנו בסוף טפסים רק בשבילי כי עירית צריכה תעודת נישואין מתורגמת לפני שתוכל לקבל SSN. לרוע המזל, זו בערך התעודה היחידה שלא תרגמנו... שלי עדיין לא הגיע, אבל מאז כל הדברים שרצינו לעשות תלויים ב-SSN: סלולריים, כי המבצעים של HP ב-AT&T דורשים אותו (וכרטיס אשראי, שגם בשבילו צריך, כן ניחשתם נכונה, SSN), קניית רכב כי אנחנו שוקלים לממן חלק מהרכב בהלוואה וצריך SSN, רישום לתוכנית הרפואית של HP ועוד. דווקא עם דירות אנחנו מסתדרים יפה ומציעים למי שרוצה מכתב מ-HP שמאשר שאני עובד מורשה :-)

* התוכנית הכלכלית - עוד לפני שנסענו שמענו מאנשים שונים על עניין הקרדיט היסטורי או קרדיט ריפורט, אבל רק לאחרונה אני מתחיל להפנים את מה שנאמר. המסקנה שלי היא שהמערכת האמריקנית נועדה למנוע מאנשים שאין להם כסף מלהשיג אותו. בקיצור רב, כך זה עובד: נגיד שאתה רוצה לפתוח עסק, לרכוש דירה, רכישת רכב או כל מעשה כלכלי משמעותי אחר. רוב הסיכויים שתצטרך מימון ורוב הסיכויים שאין לך בכיסך את מה שצריך. מה עושים? הולכים לבנק ולוקחים הלוואה. הבנק, למרבה הצער, רוצה לוודא שאתה יכול להחזיר את ההלוואה. הוא יכול היה לבדוק את משכורתך , הוצאותיך, התחייבויותיך ונכסיך. אבל פה הוא עושה משהו יותר פשוט. הוא בודק אם החזרת הלוואות בשנים האחרונות. יש סוכנויות שמוציאות עבורו את דיווח האשראי שלך לפי - ושוב, ניחשתם נכונה - ה-SSN שלך.
אם לפי היסטוריית האשראי שלך, אתה אמין ומחזיר הלוואות, תקבל הלוואה בתנאים טובים. אם אין לך היסטוריית אשראי טובה - תקבל תנאים גרועים או שלא תקבל כלל.
מה התוצאה?
אלף, אמריקנים מוציאים כמה שיותר כסף בתור הלוואה, כדי שתהיה להם הזדמנות להחזיר אותה, כדי שבעתיד יוכלו להגיד - הי, אני מחזיר הלוואות. מי מרוויח? מי שלוקח ריבית על אותה הלוואה, ואתם יכולים לנחש לבד מי זה. בית, אנשים מעוטי יכולת (או במקרה שלנו, זרים) ממעטים לקחת ולהחזיר הלוואות ולכן גם לא יוכלו לקבל הלוואות, שאותן יוכלו להחזיר. מעגל קסמים נפלא.

* כרטיס אשראי או מכונית חדשה - שמעתי מחברים על שתי אפשרויות לשבור את מעגל הקסמים. הראשונה והפופלרית היא כרטיס אשראי מובטח (secured). הרעיון הוא שהבנק לא סומך עליך שתחזיר הלוואה, אבל הוא מוכן ברוב טובו לתת לך כרטיס אשראי אם תשים בצד סכום כסף בגובה המסגרת של הכרטיס. רוצה כרטיס שאפשר לגהץ ב-5000 דולר בחודש? שים בחשבון סגור 5000 דולר. אם תגהץ יותר, הבנק יגהץ לך את העו"ש. מה שכן, כל פעם שאתה מגהץ אתה צובר קצת היסטוריית אשראי חיובית וככה לאחר כחצי שנה הבנק סומך עליך קצת יותר, נגיד 1000 דולר יותר - ואתה מקבל כרטיס אשראי רגיל במסגרת של 1000 דולר. גם פה אתה צובר היסטוריית אשראי אבל לא כ"כ הרבה, כי הכרטיס בכל זאת מוגבל ולאט לאט אתה מתקדם עקב בצד אגודל לעבר כרטיסי האשראי הגדולים באמת. טוויסט נחמד על הכרטיס הראשון, זה המובטח, זה שהבנק לוקח ממך עמלה וריבית על הכביכול הלוואה. בואו ניזכר - זה כסף שלך, שהבנק אילץ אותך לשים בצד, ועוד לוקח ממך כסף על זה...
האופציה השנייה ששמעתי היא בכל זאת לקבל הלוואה ולהחזיר אותה. כיוון שרוב הארגונים הסולידיים לא יתנו לי הלוואה בלי שקודם אחזיר כמה הלוואות (אני פשוט מת על המעגליות הזו), הולכים למישהו פחות סולידי, מישהו שלא אכפת לו לתת לי הלוואה כל עוד אקנה ממנו משהו. נגיד, מכונית. אז הולכים לסוחר מכוניות, קונים מכונית וממנים חלק מהעלות בהלוואה מאותו סוחר. הוא כמובן לוקח ריבית מטורפת על ההלוואה, פי 3 או 4 מהריבית המקובלת, אבל היי - ככה צוברים היסטוריית אשראי טובה ומהר.
כרגע זה נראית לי התוכנית הטובה יותר - נוציא כרטיס אשראי מובטח בסכום מינימלי, אולי 500 דולר, לעסקות שדורשות כרטיס אשראי. נקנה רכב ונממן (כאן קוראים לזה financing) את חלקו בהלוואה מהדילר (סוחר המכוניות), אם נמצא דילר שיסכים. הסה"כ יהיה רכב קצת יותר יקר (בגלל הריבית) אבל אחרי חצי שנה אפשר יהיה לקבל כרטיס אשראי נורמלי.
ושוב, כל זה מחכה ל-SSN...

* ובשביל כסף, צריך לעבוד - עוד לא גיליתי איך להזמין נעצים. אני רוצה 'לקשט' את הקיוב שלי, עירית פתחה במבצע רכישת גלויות מגניבות כדי שאוכל לעשות את הקיוב למדליק, אבל אני לא יכול לתלות אותן כי אין לי נעצים. אני די בטוח שהם חלק מהדברים שאפשר להזמין דרך מערכת ה-SmartBuy של HP. אבל אין לי יוזר למערכת. התקשרתי ל-IT Help, ולאחר כשעה של אנגלית שבורת שיניים עם התומך (אנגלית שלו, לא שלי - הוא בהודו) הייתי די בטוח שהוא מנסה להגיד לי שזו לא בעייה שלו. התדרדרתי לתחינה נואשת לאחד מחבריי שיזמין עבורי נעצים. הוא הסכים אבל שאל איך נעביר את החיוב מהתקציב של הבוס שלו לתקציב של הבוס שלי. אין מה להגיד, לחברה גלובלית יש פתרונות אנליים.
אז עדיין לא הצלחתי להפעיל את כל הכלים המשרדיים שאני צריך, הממוחשבים ואלו שלא, אבל היי - מחר Pay Day והמשכורת הראשונה שלי תגיע בדמות צ'ק אדמדם (טוב אני לא יודע באיזה צבע, אבל בחלומות שלי הוא אדמדם). המשכורת הבאה כבר תופקד ישירות לחשבון הבנק שלי.
הייתה לי השבוע פגישת ייעוץ עם יועצי המס ש-HP שכרו בשבילי (חלק מחבילת המעבר שלי) שהצליחה לאחר שעה וחצי להסביר לי קצת ממערכת המיסים המורכבת פה. הבאסה העיקרית היא שכל אחד צריך למלא דיווח מס שנתי בעצמו. יש המון פרטים על מס פדרלי ומס מדינה, על ניכויים וזכאויות, ומי שירצה אשמח לשלוח לו את חוברת ההסברים שקיבלתי במתנה.

טוב, גם הפוסט הזה נהיה ארוך מדי ועוד לא סיפרתי על דברים מעניינים באמת, כמו חסרונו של מקרר ב-HP, המכונות האוטומטיות (vending machine) שמוכרות 5 סוגים של תרופות לעובד העייף, את חוסר ההכרה של האמריקאים במידה 'קטן' (רק חולצות מוכרים ב-small, וגם שם כמעט לא ניתן למצוא), השירות האדיש (מוכר של AT&T פשוט סירב למכור לי סלולרי, אפילו שממש רציתי והיה ניתן לשכנע אותי לעסקה גרועה במיוחד) ועוד פכים קטנים ומשעשעים (או שלא, אם אתם שואלים את עירית).

יאללה ביי לעכשיו,
ענבר

סופסופ

הי
מצטער שעבר כל כך הרבה זמן מאז העדכון האחרון. רק עכשיו סיימתי לסדר את הלפטופ מהעבודה ויש לי עברית כמו שצריך. נכון, גם למק של עירית יש עברית (נסו להגיד את זה מהר, זה יוצא מצחיק), אבל אני פשוט לא נהנה באותה מידה לכתוב בו.
אז מה עובר עלינו? המון. סן פרנסיסקו מלהיבה, התחלתי לעבוד ודי כיף לי, אנחנו בחיפוש נמרץ אחר דירה ובנתיים ללא הצלחה, והעונה החדשה של סדרות טלוויזיה בארה"ב יוצאת היום לדרך. אם אנסה לכתוב כל מה שעשינו וראינו מאז סיאטל ייצא פוסט כל כך ארוך שאפילו אלעד לא יקרא אותו, אז אנסה לסכם בנקודות:
* מגניביישן ניישן - סן פרנסיסקו מגוונת ומעניינת. יש שכונות מכל סוג - המזח שהוא בעיקר תיירותי, שכונות יוקרה בחלק הצפוני, אזור העסקים ואזור הקניות, שכונות מגורים ארוכות במזרח העיר, וכמה אזורים שמשלבים מהכול. כמובן שאלו האזורים שהיינו רוצים לגור בהם (ושאנחנו נהנים להסתובב בהם), וכמובן שהביקוש לדירות בהם הוא הגבוה ביותר. אבל להסתובב בעיר בהחלט כיף, יש המון מה לראות ומה לעשות. בנתיים הספקנו לטייל במזח, ביוניון סקוור (עשינו קניות כמה פעמים, כולל אורבן למבינים), בגולדן גייט פארק ואתמול בערב חצינו לראשונה את הגולדן גייט (טוב אני עברתי אותו באופניים לפני שנה, אבל פעם ראשונה מאז). הלכנו לראות סרט (מאוד מוצלח) וניסיתי לשכנע את עירית ללא הצלחה לראות את מאמא מיה.
* The long and winding road - אני נוהג המון. מהמלון למשרדים של HP בקופרטינו זה שלושת רבעי שעה בבוקר, שעה פלוס בערב. מהמלון למשרדים של אורקל זה בערך חצי שעה, תלוי בפקקים. לעיר זה רק רבע שעה, אבל אם אני נוסע מ-HP לעיר, זה לפחות שעה וחצי. בקיצור, ממש לא כיף. כיוון שאנחנו מחפשים דירה בסן פרנסיסקו, כדאי שאתחיל להתרגל. הנהיגה פה די דומה לארץ, אם כי קצת פחות מלחיצה. הנהגים בהחלט לא אדיבים, בניגוד לניסיון שלנו בסיאטל. פקקים ותאונות בכבישים העיקריים הם עניין די קבוע. ה-101, אחד מצירי התנועה המרכזיים פה, במצב תחזוקתי מזעזע, בעיקר אם מתחשבים בכמות התנועה שעוברת עליו. ודבר אחרון: מרבית הכבישים המהירים לא מוארים בלילה (טוב, יש הרבה מהם), וזה בהחלט מלחיץ כשרכב שלא ראית חותך אותך ב-120 קמ"ש (וגם כל ה-SUV הבלתי נסבלים האלה, שהפנסים שלהם תקועים לך ישר בעיניים).
* Doing it the HP way - אני עובד פה כבר שבוע ודי מתרגל. התפקיד שלי שונה מאוד ממה שעשיתי קודם (אני כבר לא מתכנת) ובעצם היחיד שיש לו מושג מה אני צריך לעשות זה אני. מצד אחד זה נוח, אני אדון לזמני, מצד שני זה גם די מבלבל. הקמפוס של HP גדול מאוד, והבניינים עצמם עצומים. אני עובד בתוך אופן ספייס שמורכב מקיובים בגודל מטר וחצי על שני מטר, ויש פה אולי 300 כאלו בקומה. ההליכה לקפיטריה לוקחת כעשר דקות... האוכל לא רע, מגוון ויחסית זול. חלק מהאנשים יוצאים לפעמים למסעדות באזור - לי עוד לא יצא. הצלחתי לארגן מראש לפטופ שחיכה לי, אבל לקח שבוע עד שסיימתי להתקין אותו מחדש. בגדול, השיטה ב-HP היא שאתה עושה הכל לבד, וכל התמיכה היא online ובטלפון. לגבי המחשב זה בסדר בשבילי, אבל עדיין לא הצלחתי לגלות איך להזמין נעצים ללוח... אני אספר עוד על הקמפוס פה בהזדמנות.
* And then there was Oracle - הקמפוס של אורקל יותר מגניב, יותר יפה ויותר מצויד. יש להם שישה בניינים שכולם עגולים ודי גבוהים (8-10 קומות). הקיובים גדולים ולהרבה אנשים יש משרדים. עוד לא ראיתי את המשרד שלי שם, רק מחר ייצא לי, אבל נפגשתי עם כמה מהאנשים ובסה"כ יש אווירה בהחלט חיובית (קצת במפתיע, כי היו הרבה קשיים ביחסים בין החברות בשנה האחרונה). הבניינים עצמם מסודרים בחצי עיגול סביב בריכה גדולה עם מזרקה, ועדרים של ברווזים חוצים את הכביש מדי פעם (אני לא רוצה לספר לכם מה הספורט הלא החוקי האהוב על נהגי אורקל). יש להם בנין 2 קומות המוקדש לחדרי כושר, אולם ספורט, חדרי אימון וכמובן - בריכה. בקיצור, אני אשתדל לבלות את רוב זמני שם.
* דירה להשכיר - ראינו בנתיים כ-10 או 15 דירות, רובן הגדול בעיר. האמת היא שקשה להכריע (לפחות לי) בדילמה בין לגור בעיר לבין לגור בפרברים (שהם בעצם ערים בפני עצמן, אבל בעיקר למגורים). ההבדל בעלות הוא לא מאוד גדול כל עוד מחפשים דירה של חדר שינה אחד (כלומר, 2 או 2 וחצי חדרים), אבל הנסיעות, עלות המחייה, החנייה וכו' הם הבדל אדיר. עירית מאוד רוצה לחיות בסן פרנסיסקו, וגם אני, אבל זה ידרוש כמה פשרות - באיכות של הדירה, בבילויים ובטיולים שנוכל להרשות לעצמנו, ובעיקר בכמות הנסיעות שלי.

טוב, זהו לעכשיו - אני אשתדל להמשיך יותר מאוחר או אולי מחר. פשוט, בשמונה מתחילות העונות החדשות של 'איך פגשתי ת'אמא'שלך' ו-'גיבורים', ויש לי עוד שעה נסיעה וביקור בסופר לפני....

נ.ב.
מעכשיו נהיה יותר זמינים בסקייפ ומסנג'ר, שמותקנים על הלפטופ שלי.

ענבר

ושוב שלום ולהתראות מחר

זה היום האחרון שלנו בסיאטל - מחר על הבוקר (קימה בערך ב-5 בבוקר) אנחנו סוגרים מזוודות ונוסעים לשדה התעופה.
היו לנו שבועיים נהדרים פה, כיפיים מאוד. כבר כתבתי כמה זה עוזר להתרגל לארה"ב בעזרת עדי וגיא. עכשיו נשאר לנו לעשות את זה לבד. שוב צריך להיפרד, הפעם מנטע ונעם החמודים (כן וגם מגיא ועדי). אותם לפחות באמת נוכל לראות כל כמה זמן.

את היומיים הקודמים ניצלנו לטיול על כביש 2, מזרחית לסיאטל, בדרום הרי הקסקייד. מצאנו טיול קשה למדי בדרך, שעתיים
טיפוס במעלה ההר, שעתיים ירידה חזרה. השוס הוא שבאמצע (בקצה ההר) אתה מגיע לאגם מדהים, מי שלגים טהורים, שקט ומבודד. היינו ברי מזל לתפוס את עשר הדקות האחרונות של שמש על האגם. די נקרענו מהעלייה והירידה, מה שמראה שבכל מה שקשור לכושר הגיע הזמן לחזור לשגרה (ריקוד לעירית, יוגה בשבילי).
משם המשכנו ל-B&B חלומי למדי בעיירה לוונוורת', בשם הגרמני הנפוץ ABENDBLUM. רצה המקרה וגם שודרגנו בחדר (כי המארחת רשמה אותנו בטעות על שני החדרים) - היינו בחדר Rosengarten - היה ממש כיף. העיירה מקסימה בצורה בווארית, אכלנו ארוחת ערב בקפה מוצרט והיינו היחידים בכל המסעדה (כנראה שזו העונה היבשה בשבילם, בניגוד לעונת השלג).
לצערי אין לנו כמעט תמונות מהטיול בגלל שרובו היה ביער והחשיפה לאור לא מספיקה כדי לצלם, אבל עירית צילמה הרבה תמונות ב-B&B, אז אני שם פה קצת (ותמונה אחת מהאגם).






את החג העברנו אצל חברים של גיא ועדי. היה מאוד נחמד, המארחים ארגנו טקס קטן, קראו ברכות לראש השנה, חלה, רימונים, דבש ותפוחים. היה קצת מוזר לעשות טקס של זוגות חברים (בניגוד למשפחה) אבל גם די נחמד. עירית מרגישה קצת יותר מוזר לגבי זה, ודיברתי עם אביעד שאמר שגם הוא מרגיש שאולי עדיף לא לחגוג בלי המשפחה הקרובה. אבל צריך קצת להתרגל, בכל זאת זה יהיה המצב בשנים הקרובות.

יאללה, חברים,הפוסט הבא יהיה מסן פרנסיסקו...

ענבר

סופשבוע בויקטוריה

אנחנו עדיין בתקופת הבילויים אצל אח שלי. את סוף השבוע בילינו בטיול לאי ונקובר, שהתגלה כמקום יפה במיוחד. הטיול לא היה חף מבעיות - כמעט איחרנו למעבורת מפורט אנג'לס לויקטוריה, בויקטוריה הצלחנו לאבד לחלוטין אחד את השני (פעמיים!), ונטע לא הייתה מוכנה לאכול שום דבר שלא מרחו עליו קטשופ. אבל על כל זה מפצים הנופים של הדרך לויקטוריה והעיר עצמה - מקסימה.
יום ראשון היה קצת יותר קליל - נסענו לגני בושארד, גני פרחים ענקיים בשלל סגנונות וצבעים. מרהיב. זוכה לביקורים של תיירים פנסיונרים מכל רחבי... יפן.
נעם ונטע התחילו לשאול אחרי חצי שעה מתי זה נגמר, שאלה שהתחלפה לפרקים ב'מתי הולכים לפרפרים?'
ולכן מייד לאחר הגנים המשכנו לעולם הפרפרים - מקום ייחודי למדי שיצר סביבה טרופית לגידול פרפרים.
הסתכלו בתמונות שצילמנו מכל הטיול - הסט האחרון הוא קלוז אפים חושפניים במיוחד של פרפרים מפרפרים שונים.

עירית ואני לגמרי במוד של חופשה פה.
עושים מה שכיף ומתי שרוצים (אלא אם כן נעם בדיוק רוצה לראות פילנפיל).
אנחנו מתכננים למצות את הזמן פה כמיטב יכולתנו - עוד טיול (אולי של יומיים) בנורת' קסקיידס, עוד ביקור למרכז סיאטל, ביקור במיקרוסופט לראות את מקום העבודה של גיא, לראות את הבית החדש של עדי וגיא והילדים ועוד.
את ערב ראש השנה נעשה כנראה אצל חברים של עדי וגיא.

מה שכן, אני מתחיל כבר לחשוב על סן פרנסיסקו והעבודה. אחד הדברים המבורכים בכך שהקדמנו וביקרנו בסיאטל הוא שאנחנו מקבלים פה תחושה טובה של השגרה בארה"ב - נהיגה בכבישים (שזה בהחלט עניין שמטריד אותי), קניות בסופר, בנק/קרדיט/דביט, טלוויזיה, טלפונים ועוד.  למשל, היום עדי קיבלה טלפון מחברת האשראי, שזיהו קנייה בכרטיס האשראי שלה בטורונטו, קנייה שהייתה חשודה עקב המיקום. הם הציעו לה לבטל את הכרטיס מייד ולהזמין חדש (אני סקרן לדעת איזה אלגוריתם מזהה אצלם קניות חשודות...). דוגמה אחרת היא להתרגל לנהיגה באדום ימינה או תוך כדי זכות קדימה שמאלה.

זה בהחלט יקל עלינו להיקלט בארץ זרה.

אם כבר הצטרפתם

אז נספר לכם שאתמול היינו בטיול לאזור משגע בשם
חצי האי אולימפיק,
זה אזור צפונית מערבית לסיאטל, שהדרך אליו כוללת שייט במעבורת, נסיעה על גשר צף,
נסיעה לאורך חופים ואגמים לרוב, והשיא הוא טיול ברכס הרים ירוק ופראי,
עם פארק ריינג'רים מבית האבות הסמוך, חייכנים ולבנבנים.
בקיצור - אתם מוזמנים להציץ בתמונות, תגובות יתקבלו בברכה,

אה כן, ויש גם וידאו!!!
אבל בגלל שניתקלתי בכבל וניתקתי את האינטרנט, אכן תמונות קשות,
זה ייקח לנו עוד קצת זמן להעלות אותו,
התאזרו בסבלנות...

שאר התמונות הן כאן.

סיאטל

שלום לכולם מארה"ב הרחוקה (טוב, אם אתם לא במקרה פה).
אתמול הגענו לסיאטל אחרי כמעט 24 שעות של נסיעות. הטיסות עברו בסדר גמור בסה"כ ומחלקת העסקים של אל על הייתה נחמדה מאוד. משום מה, לא היה להם VOD במטוס בו טסנו, ככה ששוב זכיתי לצפות באמצע הסרט, ואז בהתחלה ואז בסוף. מה שכן - 'החופשה של בין' מצחיקה הרבה יותר ככה.

גיא, עדי, נטע ונעם חיכינו לנו (בהפתעה) כבר באיסוף המזוודות בסיאטל. למזלנו - בהחלט לא הייתי שמח להתעסק עם השכרת הרכב והנהיגה לבד. נסענו אליהם הביתה והם אילצו אותנו (כמעט בכוח) להישאר ערים עד שמונה בערב. נפלנו שדודים וישנו עד הבוקר (טוב, עירית התעוררה בשש ואני בתשע, אבל מי סופר).

היום טיילנו עם המשפחה ועם משפחת שקל ב-Great Falls Park. הנוף כאן פשוט מדהים, יערות עבותים ונהרות שוצפים. האזור של רדמונד מיושב בכבדות (לפי גיא) באנשי מיקרוסופט, שהעשירים שבהם קנו לעצמם חוות סוסים לצד הדרך, מראה מהמם למדי. אחה"צ ביקרנו במרכז הקניות הקרוב ולמרות שהרוב היה סגור (Labor Day פה, ורוב העסקים היו פתוחים רק חצי יום, למרות שעדי וגיא טענו שעיקר החג עבור האמריקנים זה קניות), המקום נראה נחמד מאוד ואפילו שתינו קפה בסדר (רשת Tully's).

אין מה להגיד, אמריקה היא אכן ארץ השפע - מים בשפע, ירוק בשפע, טיולים בשפע וקניות (שעוד לא עשינו) בשפע.

מתקני המשחק לילדים מאוד מרשימים ומאוד נפוצים - בין השאר כדי למשוך את ההורים לקניות, אבל גם הפארקים שיש כאן כל כמה קילומטרים ובהם מגרשי בייסבול, משחקים וכדורגל (כן, כדורגל נפוץ באזור סיאטל משום מה). נסענו לראות את הבית שנטע נולדה בו, ושוב נותר לי לומר רק - מדהים. בית גדול באזור יפהפה ובעלות לא הרבה יותר גבוהה מדירה 3 חדרים בת"א.

אנחנו נשתדל לטייל כמה שיותר באזורים הקרובים לסיאטל, וגם בעיר עצמה. נשתדל להתרגל לאמריקה לפני שנצטרך להתמודד איתה באמת, כשנהיה לבדנו בסן פרנסיסקו.

ענבר

אנו אוהבים את מחלקת עסקים

במחלקת עסקים
שם נעים וגם חמים
הדיילות מגישות לנוסעים
כל מיני מטעמים
ולפעמים ישנים
ולפעמים טלוויזיה רואים
וככה בשלום
את הטיסה עוברים!

עד כמה נאהב
את מחלקת העסקים