חג אורים שמח

זה אמנם נר אחרון, אבל עדיין - חנוכה שמח לכולם!!



יש כל מיני עדכונים, אבל אין לי ממש כוח לכתוב הכל, אז בקצרה.

היינו בסן דייגו, היה ממש כיף למרות הגשם שירד ביום שישי. נועם ונטע מקסימים כמובן, וגם אסתי ועדי. גיא בסדר (סתאאם). הדולפינים קיבלו את רוב הקולות בתור ההופעה המוצלחת ב-Sea World, כששאמו (כל הלוויתנים נקראים שאמו) זוכה במקום השני, והמקום השלישי הלך לנועם ממציא חיות במשחק הניחושים:
"יש לה שתי רגליים?"
נועם: "אה, לא"
"יש לה ארבע רגליים?"
נועם מניד בראשו
"נועם, יש לה שלוש רגליים?"
נועם: "אה, כן"
תמונות? בבקשה.

סופ"ש אחרון היו אצלנו אלעד (מניו יורק) ויערה (מהארץ). היה ממש כיף, כל כך נחמד להסתובב עם חברים שאתה מכיר ואוהב ולהראות את העיר 'שלך'. עירית העבירה אותם מסלול מפרך של הליכות ברחבי העיר, אבל הם עמדו בו ממש בגבורה.

נר ראשון עשינו אצל נעמי ויניב, שארחו גם את בן הדוד של יניב ואת החברה שלו. הדלקנו נרות, שרנו קצת ואז שיחקנו את המשחק הזה שמישהו צריך לצייר איזשהו ספר, סרט וכו', והאחרים צריכים לנחש. די לומר שהיו כמה ציירים טובים ושאני לא אחד מהם. נר רביעי חגגנו ביום שישי אצל רפי וזיו, שהזמינו בערך 20 איש, כמות מפחידה של ספינצ'ים (שבלענו בחדווה) ומחרוזת שירי חנוכה הארוכה בעולם. היה כיף.

כריסטמס מתוכנן לבוסטון, שם נתארח אצל אביעד ואביגיל ואנחנו כבר מחכים בקוצר רוח. שלג, עצי חג מולד, מתנות (נהוג שהמארחים קונים לפחות שלוש מתנות לכל אורח), אג-נוג (לא ממש יודע מה זה, ולפי איך שנראה לאטה אג-נוג בסטארבאקס, אני גם לא רוצה לדעת) והרבה טמפרטורות מתחת לאפס (או שאני מגזים?).

עדכון קצר מחזית התינוקות: רומי של מאיה ובן מקסימה ומדהימה, דיברנו עם מאיה אתמול שעה ארוכה ומאוד התרגשנו לראות אותן. וחדשות טריות: מזל טוב לעופר ודפנה שחוגגים יומולדת לנעה, או כפי שעופר קרא לה - הבוסית החדשה של המשפחה.

מונטריי

עדכון קצר: היינו אתמול במונטריי עם 2 זוגות ישראלים שהכרנו כאן, קובי ולילית, גיא והדרה. הטיול היה נחמד, אם כי צריך עוד להתרגל לכך ששעתיים נסיעה לכל כיוון זה עניין טריוויאלי. טיילנו בעיקר בחוף של מונטריי ובאקווריום, והמשכנו קצת דרומה לעיירה כרמל (ציורית אך מסחרית) ולאחר ארוחת ערב נחמדה חזרנו הביתה, לסנפרה.
מחר יום שני ואני חוזר לעבודה (ועירית ממשיכה לעבוד על הפרויקט של דינה ולהתכונן לראיון עבודה ביום שלישי). לשמחתי גם זה יהיה שבוע קצר כי אנחנו נוסעים כבר ביום חמישי בבוקר לסן דייגו. עניין הרגלי העבודה עלה בשיחה בין כולנו בארוחת ערב בכרמל, והוותיקים מקרב הסנפרנסיסקוים ניסו לשכנע שצריך לצמצם את שעות העבודה (לעומת ישראל) - להקפיד לצאת מוקדם מהעבודה, לעבוד מהבית לפחות יום אחד בשבוע וגם ביום הזה לא ממש לעבוד, יותר לעשות דברים אחרים תוך תשומת לב מינימלית לאימייל.
נו, זה לא שאני לא רוצה, זה שאני (עדיין) לא מסוגל... אבל אני אתרגל, מבטיח :-)

השבח ל-Target

אנו חוגגים היום את 'חג ההודיה'. בעצם החג היה אתמול ואפילו התארחנו אצל נעמי ויניב, חברים שפגשנו פה בסן פרנסיסקו. אבל אם להאמין לטלוויזיה האמריקנית, החג הוא היום, בדר"כ בשש בבוקר אבל ברשת חנויות Target כבר בארבע בבוקר, עת האמריקנים יוצאים מביתם צוהלים ושמחים, אוחזים בעגלת הקניות וממהרים לשופינג ב'יום שלאחר חג ההודיה'.
נעמי ויניב הזמינו אותנו לארוחת חג עם ההורים של נעמי, שהגיעו ממינאפוליס לבקר אותם בחג. הם גרים לא רחוק מאיתנו, אבל כיוון שהיה קר לקחנו את הרכב כדי להגיע אליהם (תמיד החלטה גרועה בסן פרנסיסקו, שנאבקת יפה עם ת"א על מקום ראשון במצוקת חנייה). התוצאה הייתה שבמקום להגיע בחמש וחצי (וכפי שהסתבר אח"כ, גם מאוחר יותר היה בסדר גמור), היינו שם כבר בחמש ופשוט המשכנו להסתובב עם הרכב בסביבה כדי שנהיה שם 'בזמן'. בירידה המפורסמת ברחוב לומברד אנשים מצלמים אפילו ביום הזה, כאשר כל שאר העיר שוממת וסגורה (כולל מסעדות ובתי קפה).
ארוחת הערב התגלתה כמשהו שקצת מזכיר פסח: הרבה יותר מדי אוכל שגורם לאנשים לחפש משהו שהוא לא אוכל להתעסק בו, ולכמה רגעים מביכים סביב שולחן הסדר. יניב הציע שנעשה סבב שבו כל אחד יודה על מה שהוא מעוניין להודות עליו. באופן טבעי אנשים ניסו להתחמק או לחילופין דבקו בתודה דביקה על נוכחותם של בני הזוג בחייהם (אותם בני זוג היושבים לידם ומביטים בהם במבט מזרה אימים). אבל האוכל באמת היה נחמד מאוד:

• מרק דלעת (מזן שאנחנו לא מכירים)
• סלט עלים, שרי, קלמנטינות וגרעינים
• תרנגול ההודו (המסורתי) ותפו"א, וכן המילוי של ההודו שהוגש בנפרד, וכן רוטב חמוציות לכיסוי הכל
• מעין פשטידת דלעת מכוסה במרשמלו (!)
• קינוחים: עוגת בטטה, גלידה, תפוחים אפויים בקינמון ודבש, סלט פירות (עירית הכינה)

בסופו של התהליך נשאר כמובן כשני שליש מהאוכל ומטבח עמוס לגמרי בכלים, מצרכים ואוכל.

אז היום ננסה את הצד השני של החג, ונעבור בחנות או שתיים לעמוד על גודל האסון - תורים, מבצעים ומחירים. התכוונו לצאת לטיול מחוץ לעיר אבל לאור הקושי למצוא מקום לינה בדקה ה-90 (הכל הוזמן מראש ולפי הטון של חלק מפקידי הקבלה - שנה מראש), ירדנו מזה. הטעות שלנו הייתה שלקח לנו די הרבה זמן להבין שזה הולך להיות סופשבוע ממש ארוך. יכול להיות שבשבת ניסע עם חברים למונטריי (לא מנטה ריי), לצפות באקווריום הידוע של מונטריי (עליו שמעתי לראשונה לפני יומיים). זו תהיה הכנה טובה לסן דייגו והאקווריום הידוע של סן דייגו (אני הייתי פעם באקווריום הידוע של שיקגו).

אבל בכל זאת אנצל את ההזדמנות כדי להודות על כל הדברים הטובים שבחיי, ולשמחתי יש לי המון דברים טובים להודות עליהם: משפחה אוהבת ואהובה, בת זוג מקסימה (וגם לה משפחה מקסימה), עבודה טובה, עיר מגניבה לחיות בה, חברים טובים, זמן והרבה דברים כיפים לעשות בזמן הזה. אם לצטט גדולים ממני:
"צריך משהו מיוחד, אני אומר לעצמי, כל יום שלא אשכח"
(ירמי קפלן)

בית

ביום שישי המשלוח הגיע. לשמחתנו, כמעט הכל שלם (2 אגרטלים נשברו, הריפוד של הכיסא נקרע ושולחן הקפה ספג מכה באחת הרגליים). התאפסנו על עצמנו וכבר באותו היום סידרנו הכל במקום. להשלמת התמונה קפצנו ביום ראשון לביקור הרביעי (ואחרון לבינתיים) לאיקאה וקנינו שידת בגדים לחדר השינה.

עכשיו יש לנו סופסוף תחושה של בית. כזה שאתה נהנה לחזור אליו בסוף היום, לראות טלויזיה, לאכול ארוחת ערב, לעבוד על המחשב, לצחוק, לישון. וגם יש פחות כאבי גב (עכשיו שהמזרון האהוב שלי חזר אלי :-))
סט התמונות המעודכן בפליקר כולל חדש לצד ישן (לפני המשלוח).

עירית מחפשת בנרות הזדמנות להזמין אורחים אלינו, אבל מחר בבוקר היא טסה לניו יורק לשבוע וחצי (ומזל טוב לאלעד!), ככה שזה יחכה קצת. לי יש נסיעה קצרה לסן דייגו ביום חמישי, עבודה, ושבוע הבא עמוס למדי: אני אקח חלק בשטח התצוגה של HP בכנס Oracle Open World. לצערי, זה אומר 4 שעות ביום לעמוד על הרגליים ולהסביר לעוברים ושבים בביתן של HP למה כדאי להם להוציא מאות אלפי דולרים על מוצרים שלנו. "כדי שאוכל לנסוע לחופשה בהוואי" לא נחשב בתור הסבר.
לא ברור עדיין אם יהיה לי זמן (וחשק) גם ללכת להרצאות בכנס, אבל אני מקווה שתהיה איזה מסיבה או משהו (בנתיים לא איתרתי אחת בתוכנייה של הכנס, על 400 עמודיה).

גיא ועדי הזמינו אותנו להצטרף אליהם, לאסתי והילדים לסופ"ש בסן דייגו בסוף החודש. לשמחתנו הצלחנו להזמין מקום באותו מלון, ואנחנו מחכים כבר בקוצר רוח לפגוש שוב את כולם. התמונות עלינו.

נ.ב
אחרי שעברתי מבחן נהיגה כתוב (בנסיון השני), מסתבר שאני צריך גם מבחן מעשי. עוד לא קבעתי...

שורדים

כן, עברנו רעידת אדמה ראשונה בקליפורניה. 5.6, הבניין עשה בשרו חידודים חידודים - הכל רעד בגלים. צלחות רעדו, אנטנות קרסו. עירית לא הרגישה כלום - טוב, היא הייתה ברחוב באותו זמן, חוזרת משיעור ריקוד.
קצת מפחיד אבל לא נורא.

אז עוד קצת עדכונים:

* יש לנו סלולריים סופסוף (למרות ששלי עדיין לא פעיל - יהיה מחר). המספרים הם 415.244.9335 (אני) ו-415.205.3655 (עירית). הרשת היא AT&T, אותה רשת של גיא ועדי.
* בסופשבוע הלכנו להופעה ששילבה מחול, מוסיקה ותיאטרון. ההופעה הייתה בYerba Buena, מרכז אמניות ומוזיאון שקרוי (מסתבר) בשמה הקודם של סן פרנסיסקו, כאשר עוד הייתה בחזקת מקסיקו. עירית מאוד נהנתה, אני ככה ככה - ההופעה התמקדה בפאב אגדי בעיר, Tosca, ושילבה קטעי דיבור של אישה שקנתה את הפאב בראשית המאה וסיפוריה מאז ועד היום. לכל עשור במאה הקודמת נבחר קטע דיבור וקטע מחול/משחק שהמחיש את האופי של הפאב (ושל העיר) באותה תקופה.
* ולמחרת טיילנו בסונומה, אחד משני אזורי הכרמים המפורסמים של צפון קליפורניה (נאפה הוא השני). נסענו עם זוג חברים, צחי ורותי, טעמנו יין בשאטו סנט ז'אן, קנינו פסטה וגבינות ועשינו פיקניק בשאטו.
* עברתי את מבחן הנהיגה (בכתב). היה הרבה יותר קשה משחשבתי, למעשה נכשלתי פעם אחת וגיליתי למרבה ההקלה שאפשר להיבחן 3 פעמים, אז מייד עשיתי את הניסיון השני ועברתי (3 שגיאות, הסף היה 6). המבחן קשה כי הם שואלים כל מיני שאלות דביליות של best practices במקום שאלות של חוקי התנועה. למשל, איפה הכי קשה לאתר קרח על הכביש?
א. במעלה גבעה.
ב. על גשרים ודרכי מעבר (מה זה בכלל?)
ג. על כבישי אספלט
לפותר נכונה יישלח ת"ק.
* המשלוח מהארץ מגיע השבוע - אמור להיות יום שישי, נקווה שייצא לפועל. אנחנו מאוד מתגעגעים למיטה שלנו, נמאס כבר לישון על הספה וגם עושה לא טוב לגב.
* וזה ליל כל הקדושים מחר (כבר כמעט 'היום'). לא שנעשה משהו, למרות שיש הרבה מסיבות ומקומות ללכת בעיר. אנחנו עצלנים, ועירית לא ממש מחבבת את אווירת החג פה - בעיקר בגלל הלבוש הרשמי לבנות (כן, בנות באמת מסתובבות פה ככה בחג הזה).

מצ"ב: תמונות נוספות מסן פרנסיסקו (דירה, רכב, עיר).

זהו לבנתיים, אני אשתדל (ולא מקיים לצערי) לכתוב יותר
ענבר

זה מכבר...

אז עבר זמן (יותר מדי זמן) מאז עדכנתי לאחרונה. הכינו את עצמכם...

* קנינו מכונית. זה היה שבוע די אינטנסיבי של חיפושים, הרבה מכוניות וסוכני מכירות, פונטיאק אחת שכמעט נרכשה וסיויק אחת שהגיעה לקו הגמר. כשהגענו לכאן תכננו לקנות רכב ב-5000 דולר. אחרי שדיברתי קצת עם חברים בעבודה, עברנו לתחום של 7000 דולר. אחרי 3-4 רכבים כבר התחלנו עם המוכרים ב-9000, 10000 דולר. לקו הגמר הגיעו 3 רכבים בסביבות ה-13 אלף (אחרי מיסים) והרכב הנבחר עלה 15,250 (אחרי מיסים, מה אתם חושבים, שנבזבז כסף סתם??).

* אז הונדה סיויק 2005 מאוחר יותר, רימו אותנו בביטוח. עירית נלחצה יותר, אני פחות. גיא אמר לנו לבדוק עם גייקו, ואכן קיבלנו פוליסה זולה יותר. חצי מחיר, למעשה. כמו ישראלים טובים התקשרנו לסוכן הרמאי וצעקנו עליו, ולאחר מכן שלחתי פקסים רשמיים ביותר לסוכנות הביטוח, לסוכנות התיווך ולסוכנות הרכב, ובסופו של דבר הצ'ק בוטל, הכסף הוחזר, הסוכן ננזף (אני מקווה) והרכב שלנו!

* כן, אני יודע שהלינק הוא להונדה סיויק 2008, אבל הדגם השחור בראש הדף נראה בדיוק כמו שלנו. באמת!

* בזה לא נגמר הסיפור, כי באופן מפתיע לא ממש היו לנו 15 אלף דולר. ניסינו לקבל הלוואה מהבנק, שסירב. צירפנו את גיא בתור ערב, הבנק אמר שיש לו ניקוד אשראי מעולה, וסירב. בסוף גיא פשוט העביר לנו 10 אלף דולר (שאנחנו נחזיר בקרוב, מבטיח) ואנחנו קצת נלחצנו שלא נספיק בזמן להפקדת הצ'ק אז התקשרתי לסוכנות וביקשתי שיפקידו ביום שישי. באופן מפתיע, לא היה להם שום קושי לעשות את זה.

* ואחרון על הרכב - שכרנו גאראג', בלוק אחד אחרינו, כי חניית רחוב אלצנו זה סיוט אמיתי. צד אחד של הרחוב אסור בחנייה בין 7 ל-9 בבוקר ועובד על מוני חנייה מ-9 עד 6 בערב. הצד השני גם עובד על מונים, ואסור לחנות ביום רביעי בין 7 ל-9 בבוקר כי מנקים את הרחוב. אז מה שרוב האנשים במצבנו עושים זה שוכרים חנייה בגארג' פרטי או ציבורי. לשמחתי מצאתי גארג' פרטי קרוב במחיר סביר (275 דולר לחודש, דירה 3 חדרים בבאר שבע) אך אליה וקוץ בה - זו חנייה ארוכה כזו ומקומות החנייה בסוף (לרכב שלי ולרכב של מנהלי הבניין), ככה שצריך לעשות רוורס בערך 20 מטר לתוך החנייה הצפופה. אני מתחיל להתרגל לזה, אבל נראה לי שבכל זאת אבדוק אלטרנטיבות.

* עירית גילתה בהפתעה מוחלטת שכנס בינלאומי חשוב לעיצוב נערך בימים אלו ממש במרחק של 5 בלוקים מאיתנו. אחרי ההלם הראשוני (במהלכו הודיעה במסנג'ר לערן 10 פעמים שהיא 'לא מאמינה!!!1') עירית העבירה הילוך וביומיים הרימה את האתר שלה לאוויר העולם והכינה כרטיס ביקור חדש. מחר ומחרתיים היא תסתובב שם ותנסה לפתות מעסיקים (המלצתי לה ללבוש חצאית מיני). אחר הצהריים יש מסיבות בסטודיוס (סטודיויים? מה הרבים של סטודיו?) לעיצוב ברחבי העיר, ויכול להיות שנלך להתמנגל קצת.

* וכבר אמרתי שלעירית יש אתר חדש?

* אני כמובן נוסע הרבה, למרות שאני מתכוון מחר לבדוק איך זה לנסוע ברכבת לקופרטינו. בנתיים אני שומר על עירנות בהקשבה לרדיו הציבורי. במילה אחת: מדהים. רצף של תוכניות מרתקות, אקטואליה קשה ורכה, מחשבים, סרטים, רפואה, רכבים ובטיחות, דיוני עומק בנושאים בינלאומיים ומקומיים, ראיונות קלילים ורציניים עם אנשי פוליטיקה, תרבות, אמנות ועוד. לא להאמין שאפשר לעשות רדיו כ"כ מעניין ואינטליגנטי ועוד רדיו ציבורי, בלי פרסומות (כמעט). סיבה נוספת להקשיב דווקא לרדיו הציבורי היא הריבוי המטורף של תחנות רדיו למוסיקה שמשמיעות כמעט כולן אותה מוסיקה. ניסיתי לחפש תדר מת ב-FM ופשוט אין דבר כזה. כל 4 מגה הרץ (מגה הרץ? FM זה במגה הרץ?) יש תחנה, ככה שגם ה-2 מגה הרץ שבין לבין עמוסים בסיגנלים מטושטשים.

* הסיבה שעברתי על כל הסקאלה וחיפשתי תדר ריק הייתה שקניתי אייפוד נאנו. המטרה היא לטעון אותו בשירים ובעיקר בפודקאסטים (תוכניות אודיו שאפשר להוריד מהאינטרנט בכל נושא שאפשר להעלות על הדעת). את האייפוד מחברים למשדר FM ברכב, וככה אפשר לכוון את התחנה לרדיו של האייפוד. לרוע המזל, כנראה שהסיגנל של המשדר שקניתי מתקשה להתחרות בסיגנל של התחנות, אז קניתי אחד חדש ואנסה אותו מחר. אחלו לי בהצלחה!

* אה, כן, האייפוד נאנו מגליק לגמרי. אבל כדי לטעון אותו חייבים להתקין iTunes על המחשב, וזו תוכנה ששותה משאבים בבקבוקים מוגדלים לפסח (2 ליטר). אין שום דרך אחרת (שגיליתי בנתיים). ואין תמיכה בעברית! יש 5 דיאלקטים של יפנית/סינית/קוריאנית, אין עברית (כן, אני יודע שיש יותר סינים). אחלה חומרה, חרא תוכנה. מעצבן.

זהו, עכשיו שרוב הדברים הגדולים מאחורינו (דירה, רכב, חנייה, עבודה, אישור עבודה) נשאר לנו לסדר רשיון נהיגה מקומי, לקבל את פני המשלוח מהארץ (בשבועיים הקרובים, אני מקווה) ולהיכנס לשגרה. אני אשתדל לעדכן לעיתים יותר קרובות ולהעלות תמונות של הדירה שמתחילה להראות 'ביתית' (למרות שרובכם ראיתם אותה בשידור ישיר בסקייפי) ושל הרכב המגניב (ואולי החנייה).
גם התחלנו להתחבר לזוגות הישראלים פה (אפילו שזו לא בדיוק הייתה התוכנית המקורית, אבל זה כן היה צפוי), אז אני מקווה שיהיה מה לעדכן לגבי זה גם.

ביי לעכשיו,
ענבר

כאן גרים בכיף!

חתמנו עם גלן מנהל הרכוש על חוזה לדירתנו החדשה! היה קצת ארוך אך בהחלט מעניין. גם היינו באיקאה ומימשנו את החלום האמריקאי לקנות ולקנות. ועדיין לא סיימנו.
נעדכן בהמשך כשנתחיל לארגן את הדברים שם, כשהספה תגיע. אנחנו מקווים להיכנס במהלך סוף השבוע.
בנתיים, תהנו מתמונות ראשונות של הדירה!

והנה המשרד שלי ב-HP

צילמתי קצת את הקמפוס של HP בעת השקיעה (כדי שיהיה רומנטי, וכדי שאפחד לא יחשוב שאני חשוד).
בהזדמנות אצלם גם ב-Oracle.

חם מהתנור! רק היום!

בשניות אלו ממש סיימתי שיחה עם גלן, מנהל הרכוש (תרגום חופשי ל-property manager) וסיכמנו שניקח את הדירה שהראה לנו!! אם הכל ילך חלק, מחר נסגור את כל הפרטים ותהיה לנו דירה במרכז סן פרנסיסקו:


View Larger Map

אספר עוד פרטים מחר, אחרי שנסגור עניין.

בנתיים, קצת על הסופ"ש: חוץ מלראות דירות, הספקנו לבקר במצעד האהבה בעיר ולטייל באופניים על גשר הזהב ועד סוסליטו, עיירת חוף מהצד השני.
מצעד האהבה היה נחמד ומשעשע והזכיר בהרבה מובנים את המצעד בת"א (למי שיצא לו לראות); ההבדל העיקרי היה שהיו הרבה פחות בחורות ערומות למחצה והרבה יותר בחורים ערומים לגמרי - not a pretty site, I have to say. לצערכם (או שמחתכם) לא לקחנו מצלמה אז תצטרכו לדמיין :-)
טיול האופניים היה נחמד ביותר. בעצם שיחזרנו את המסלול שאני עשיתי כשהייתי פה לפני שנה, רק שלאחר שהגענו לקצה הצפוני של גשר הזהב, ירדנו בירידה תלולה אל קו החוף והמשכנו עד לעיירה סוסליטו, שם אכלנו צהריים וחזרנו במעבורת לסן פרנסיסקו. הפעם כן לקחנו מצלמה אבל בגלל שרוב הזמן היינו על אופניים, אין הרבה תמונות.

זהו לעכשיו,
מתגעגעים לכולכם,

ענבר

נ.ב

העונות החדשות:
* גיבורים - לא בטוח שהם מצליחים לשחזר את המקוריות והרעננות של מרבית העונה הראשונה, כרגע זה עוד קצת מרגיש כמו הסוף המעפן שלה. 3 מ-5 פקאנים מסוכרים בסולם ענבר.
* האוס - מבריק כרגיל, משעשע חריף ומבטיח. מי שלא ראה צוואר גיטרה שבור הנשלח כאזהרה, לא ראה טרור מימיו. 4.5 מ-5 פקאנים מסוכרים.
* איך פגשתי ת'אמא'שלך - ממשיכה לספק הומור מסוג חברים, לא מעמיקה עדיין בתחום היחסים אבל כן מאיימת לעשות זאת בהמשך. 4 מ-5, בעיקר בתקווה לעתיד טוב יותר.
* הישרדות - מזכיר כל פעם מחדש שצריך היה להפסיק אחרי עונת הכוכבים. 1 מ-5 פקאנים.
* חוק וסדר - אל תשאלו איזה ספין אוף, אני מתקשה להבחין. מה יש להגיד, חוץ מזה שהנוסחה ממשיכה לעבוד. 4 מ-5 ועוד פקאן מסוכר בשביל עירית המכורה.
* האנטומיה של גריי - אתם חושבים שאני רואה את הזבל הזה????

סופסופ 2

אז עוד קצת על כאן ועכשיו:

* המספר שלא נגמר - כל מי שכבר מכיר את ארה"ב יכול לדלג על הפסקה הזו. כן, אנחנו מדברים על ה-social security number, או בקצרה SSN. אפשר לחיות בארה"ב בלי זה, אבל לא כדאי - הכל כרוך בו ובראש ובראשונה דירוג האשראי שלך. הלכנו להוציא אחד כזה (לכל אחד מאיתנו) לפני שבוע וחצי, והגשנו בסוף טפסים רק בשבילי כי עירית צריכה תעודת נישואין מתורגמת לפני שתוכל לקבל SSN. לרוע המזל, זו בערך התעודה היחידה שלא תרגמנו... שלי עדיין לא הגיע, אבל מאז כל הדברים שרצינו לעשות תלויים ב-SSN: סלולריים, כי המבצעים של HP ב-AT&T דורשים אותו (וכרטיס אשראי, שגם בשבילו צריך, כן ניחשתם נכונה, SSN), קניית רכב כי אנחנו שוקלים לממן חלק מהרכב בהלוואה וצריך SSN, רישום לתוכנית הרפואית של HP ועוד. דווקא עם דירות אנחנו מסתדרים יפה ומציעים למי שרוצה מכתב מ-HP שמאשר שאני עובד מורשה :-)

* התוכנית הכלכלית - עוד לפני שנסענו שמענו מאנשים שונים על עניין הקרדיט היסטורי או קרדיט ריפורט, אבל רק לאחרונה אני מתחיל להפנים את מה שנאמר. המסקנה שלי היא שהמערכת האמריקנית נועדה למנוע מאנשים שאין להם כסף מלהשיג אותו. בקיצור רב, כך זה עובד: נגיד שאתה רוצה לפתוח עסק, לרכוש דירה, רכישת רכב או כל מעשה כלכלי משמעותי אחר. רוב הסיכויים שתצטרך מימון ורוב הסיכויים שאין לך בכיסך את מה שצריך. מה עושים? הולכים לבנק ולוקחים הלוואה. הבנק, למרבה הצער, רוצה לוודא שאתה יכול להחזיר את ההלוואה. הוא יכול היה לבדוק את משכורתך , הוצאותיך, התחייבויותיך ונכסיך. אבל פה הוא עושה משהו יותר פשוט. הוא בודק אם החזרת הלוואות בשנים האחרונות. יש סוכנויות שמוציאות עבורו את דיווח האשראי שלך לפי - ושוב, ניחשתם נכונה - ה-SSN שלך.
אם לפי היסטוריית האשראי שלך, אתה אמין ומחזיר הלוואות, תקבל הלוואה בתנאים טובים. אם אין לך היסטוריית אשראי טובה - תקבל תנאים גרועים או שלא תקבל כלל.
מה התוצאה?
אלף, אמריקנים מוציאים כמה שיותר כסף בתור הלוואה, כדי שתהיה להם הזדמנות להחזיר אותה, כדי שבעתיד יוכלו להגיד - הי, אני מחזיר הלוואות. מי מרוויח? מי שלוקח ריבית על אותה הלוואה, ואתם יכולים לנחש לבד מי זה. בית, אנשים מעוטי יכולת (או במקרה שלנו, זרים) ממעטים לקחת ולהחזיר הלוואות ולכן גם לא יוכלו לקבל הלוואות, שאותן יוכלו להחזיר. מעגל קסמים נפלא.

* כרטיס אשראי או מכונית חדשה - שמעתי מחברים על שתי אפשרויות לשבור את מעגל הקסמים. הראשונה והפופלרית היא כרטיס אשראי מובטח (secured). הרעיון הוא שהבנק לא סומך עליך שתחזיר הלוואה, אבל הוא מוכן ברוב טובו לתת לך כרטיס אשראי אם תשים בצד סכום כסף בגובה המסגרת של הכרטיס. רוצה כרטיס שאפשר לגהץ ב-5000 דולר בחודש? שים בחשבון סגור 5000 דולר. אם תגהץ יותר, הבנק יגהץ לך את העו"ש. מה שכן, כל פעם שאתה מגהץ אתה צובר קצת היסטוריית אשראי חיובית וככה לאחר כחצי שנה הבנק סומך עליך קצת יותר, נגיד 1000 דולר יותר - ואתה מקבל כרטיס אשראי רגיל במסגרת של 1000 דולר. גם פה אתה צובר היסטוריית אשראי אבל לא כ"כ הרבה, כי הכרטיס בכל זאת מוגבל ולאט לאט אתה מתקדם עקב בצד אגודל לעבר כרטיסי האשראי הגדולים באמת. טוויסט נחמד על הכרטיס הראשון, זה המובטח, זה שהבנק לוקח ממך עמלה וריבית על הכביכול הלוואה. בואו ניזכר - זה כסף שלך, שהבנק אילץ אותך לשים בצד, ועוד לוקח ממך כסף על זה...
האופציה השנייה ששמעתי היא בכל זאת לקבל הלוואה ולהחזיר אותה. כיוון שרוב הארגונים הסולידיים לא יתנו לי הלוואה בלי שקודם אחזיר כמה הלוואות (אני פשוט מת על המעגליות הזו), הולכים למישהו פחות סולידי, מישהו שלא אכפת לו לתת לי הלוואה כל עוד אקנה ממנו משהו. נגיד, מכונית. אז הולכים לסוחר מכוניות, קונים מכונית וממנים חלק מהעלות בהלוואה מאותו סוחר. הוא כמובן לוקח ריבית מטורפת על ההלוואה, פי 3 או 4 מהריבית המקובלת, אבל היי - ככה צוברים היסטוריית אשראי טובה ומהר.
כרגע זה נראית לי התוכנית הטובה יותר - נוציא כרטיס אשראי מובטח בסכום מינימלי, אולי 500 דולר, לעסקות שדורשות כרטיס אשראי. נקנה רכב ונממן (כאן קוראים לזה financing) את חלקו בהלוואה מהדילר (סוחר המכוניות), אם נמצא דילר שיסכים. הסה"כ יהיה רכב קצת יותר יקר (בגלל הריבית) אבל אחרי חצי שנה אפשר יהיה לקבל כרטיס אשראי נורמלי.
ושוב, כל זה מחכה ל-SSN...

* ובשביל כסף, צריך לעבוד - עוד לא גיליתי איך להזמין נעצים. אני רוצה 'לקשט' את הקיוב שלי, עירית פתחה במבצע רכישת גלויות מגניבות כדי שאוכל לעשות את הקיוב למדליק, אבל אני לא יכול לתלות אותן כי אין לי נעצים. אני די בטוח שהם חלק מהדברים שאפשר להזמין דרך מערכת ה-SmartBuy של HP. אבל אין לי יוזר למערכת. התקשרתי ל-IT Help, ולאחר כשעה של אנגלית שבורת שיניים עם התומך (אנגלית שלו, לא שלי - הוא בהודו) הייתי די בטוח שהוא מנסה להגיד לי שזו לא בעייה שלו. התדרדרתי לתחינה נואשת לאחד מחבריי שיזמין עבורי נעצים. הוא הסכים אבל שאל איך נעביר את החיוב מהתקציב של הבוס שלו לתקציב של הבוס שלי. אין מה להגיד, לחברה גלובלית יש פתרונות אנליים.
אז עדיין לא הצלחתי להפעיל את כל הכלים המשרדיים שאני צריך, הממוחשבים ואלו שלא, אבל היי - מחר Pay Day והמשכורת הראשונה שלי תגיע בדמות צ'ק אדמדם (טוב אני לא יודע באיזה צבע, אבל בחלומות שלי הוא אדמדם). המשכורת הבאה כבר תופקד ישירות לחשבון הבנק שלי.
הייתה לי השבוע פגישת ייעוץ עם יועצי המס ש-HP שכרו בשבילי (חלק מחבילת המעבר שלי) שהצליחה לאחר שעה וחצי להסביר לי קצת ממערכת המיסים המורכבת פה. הבאסה העיקרית היא שכל אחד צריך למלא דיווח מס שנתי בעצמו. יש המון פרטים על מס פדרלי ומס מדינה, על ניכויים וזכאויות, ומי שירצה אשמח לשלוח לו את חוברת ההסברים שקיבלתי במתנה.

טוב, גם הפוסט הזה נהיה ארוך מדי ועוד לא סיפרתי על דברים מעניינים באמת, כמו חסרונו של מקרר ב-HP, המכונות האוטומטיות (vending machine) שמוכרות 5 סוגים של תרופות לעובד העייף, את חוסר ההכרה של האמריקאים במידה 'קטן' (רק חולצות מוכרים ב-small, וגם שם כמעט לא ניתן למצוא), השירות האדיש (מוכר של AT&T פשוט סירב למכור לי סלולרי, אפילו שממש רציתי והיה ניתן לשכנע אותי לעסקה גרועה במיוחד) ועוד פכים קטנים ומשעשעים (או שלא, אם אתם שואלים את עירית).

יאללה ביי לעכשיו,
ענבר

סופסופ

הי
מצטער שעבר כל כך הרבה זמן מאז העדכון האחרון. רק עכשיו סיימתי לסדר את הלפטופ מהעבודה ויש לי עברית כמו שצריך. נכון, גם למק של עירית יש עברית (נסו להגיד את זה מהר, זה יוצא מצחיק), אבל אני פשוט לא נהנה באותה מידה לכתוב בו.
אז מה עובר עלינו? המון. סן פרנסיסקו מלהיבה, התחלתי לעבוד ודי כיף לי, אנחנו בחיפוש נמרץ אחר דירה ובנתיים ללא הצלחה, והעונה החדשה של סדרות טלוויזיה בארה"ב יוצאת היום לדרך. אם אנסה לכתוב כל מה שעשינו וראינו מאז סיאטל ייצא פוסט כל כך ארוך שאפילו אלעד לא יקרא אותו, אז אנסה לסכם בנקודות:
* מגניביישן ניישן - סן פרנסיסקו מגוונת ומעניינת. יש שכונות מכל סוג - המזח שהוא בעיקר תיירותי, שכונות יוקרה בחלק הצפוני, אזור העסקים ואזור הקניות, שכונות מגורים ארוכות במזרח העיר, וכמה אזורים שמשלבים מהכול. כמובן שאלו האזורים שהיינו רוצים לגור בהם (ושאנחנו נהנים להסתובב בהם), וכמובן שהביקוש לדירות בהם הוא הגבוה ביותר. אבל להסתובב בעיר בהחלט כיף, יש המון מה לראות ומה לעשות. בנתיים הספקנו לטייל במזח, ביוניון סקוור (עשינו קניות כמה פעמים, כולל אורבן למבינים), בגולדן גייט פארק ואתמול בערב חצינו לראשונה את הגולדן גייט (טוב אני עברתי אותו באופניים לפני שנה, אבל פעם ראשונה מאז). הלכנו לראות סרט (מאוד מוצלח) וניסיתי לשכנע את עירית ללא הצלחה לראות את מאמא מיה.
* The long and winding road - אני נוהג המון. מהמלון למשרדים של HP בקופרטינו זה שלושת רבעי שעה בבוקר, שעה פלוס בערב. מהמלון למשרדים של אורקל זה בערך חצי שעה, תלוי בפקקים. לעיר זה רק רבע שעה, אבל אם אני נוסע מ-HP לעיר, זה לפחות שעה וחצי. בקיצור, ממש לא כיף. כיוון שאנחנו מחפשים דירה בסן פרנסיסקו, כדאי שאתחיל להתרגל. הנהיגה פה די דומה לארץ, אם כי קצת פחות מלחיצה. הנהגים בהחלט לא אדיבים, בניגוד לניסיון שלנו בסיאטל. פקקים ותאונות בכבישים העיקריים הם עניין די קבוע. ה-101, אחד מצירי התנועה המרכזיים פה, במצב תחזוקתי מזעזע, בעיקר אם מתחשבים בכמות התנועה שעוברת עליו. ודבר אחרון: מרבית הכבישים המהירים לא מוארים בלילה (טוב, יש הרבה מהם), וזה בהחלט מלחיץ כשרכב שלא ראית חותך אותך ב-120 קמ"ש (וגם כל ה-SUV הבלתי נסבלים האלה, שהפנסים שלהם תקועים לך ישר בעיניים).
* Doing it the HP way - אני עובד פה כבר שבוע ודי מתרגל. התפקיד שלי שונה מאוד ממה שעשיתי קודם (אני כבר לא מתכנת) ובעצם היחיד שיש לו מושג מה אני צריך לעשות זה אני. מצד אחד זה נוח, אני אדון לזמני, מצד שני זה גם די מבלבל. הקמפוס של HP גדול מאוד, והבניינים עצמם עצומים. אני עובד בתוך אופן ספייס שמורכב מקיובים בגודל מטר וחצי על שני מטר, ויש פה אולי 300 כאלו בקומה. ההליכה לקפיטריה לוקחת כעשר דקות... האוכל לא רע, מגוון ויחסית זול. חלק מהאנשים יוצאים לפעמים למסעדות באזור - לי עוד לא יצא. הצלחתי לארגן מראש לפטופ שחיכה לי, אבל לקח שבוע עד שסיימתי להתקין אותו מחדש. בגדול, השיטה ב-HP היא שאתה עושה הכל לבד, וכל התמיכה היא online ובטלפון. לגבי המחשב זה בסדר בשבילי, אבל עדיין לא הצלחתי לגלות איך להזמין נעצים ללוח... אני אספר עוד על הקמפוס פה בהזדמנות.
* And then there was Oracle - הקמפוס של אורקל יותר מגניב, יותר יפה ויותר מצויד. יש להם שישה בניינים שכולם עגולים ודי גבוהים (8-10 קומות). הקיובים גדולים ולהרבה אנשים יש משרדים. עוד לא ראיתי את המשרד שלי שם, רק מחר ייצא לי, אבל נפגשתי עם כמה מהאנשים ובסה"כ יש אווירה בהחלט חיובית (קצת במפתיע, כי היו הרבה קשיים ביחסים בין החברות בשנה האחרונה). הבניינים עצמם מסודרים בחצי עיגול סביב בריכה גדולה עם מזרקה, ועדרים של ברווזים חוצים את הכביש מדי פעם (אני לא רוצה לספר לכם מה הספורט הלא החוקי האהוב על נהגי אורקל). יש להם בנין 2 קומות המוקדש לחדרי כושר, אולם ספורט, חדרי אימון וכמובן - בריכה. בקיצור, אני אשתדל לבלות את רוב זמני שם.
* דירה להשכיר - ראינו בנתיים כ-10 או 15 דירות, רובן הגדול בעיר. האמת היא שקשה להכריע (לפחות לי) בדילמה בין לגור בעיר לבין לגור בפרברים (שהם בעצם ערים בפני עצמן, אבל בעיקר למגורים). ההבדל בעלות הוא לא מאוד גדול כל עוד מחפשים דירה של חדר שינה אחד (כלומר, 2 או 2 וחצי חדרים), אבל הנסיעות, עלות המחייה, החנייה וכו' הם הבדל אדיר. עירית מאוד רוצה לחיות בסן פרנסיסקו, וגם אני, אבל זה ידרוש כמה פשרות - באיכות של הדירה, בבילויים ובטיולים שנוכל להרשות לעצמנו, ובעיקר בכמות הנסיעות שלי.

טוב, זהו לעכשיו - אני אשתדל להמשיך יותר מאוחר או אולי מחר. פשוט, בשמונה מתחילות העונות החדשות של 'איך פגשתי ת'אמא'שלך' ו-'גיבורים', ויש לי עוד שעה נסיעה וביקור בסופר לפני....

נ.ב.
מעכשיו נהיה יותר זמינים בסקייפ ומסנג'ר, שמותקנים על הלפטופ שלי.

ענבר

ושוב שלום ולהתראות מחר

זה היום האחרון שלנו בסיאטל - מחר על הבוקר (קימה בערך ב-5 בבוקר) אנחנו סוגרים מזוודות ונוסעים לשדה התעופה.
היו לנו שבועיים נהדרים פה, כיפיים מאוד. כבר כתבתי כמה זה עוזר להתרגל לארה"ב בעזרת עדי וגיא. עכשיו נשאר לנו לעשות את זה לבד. שוב צריך להיפרד, הפעם מנטע ונעם החמודים (כן וגם מגיא ועדי). אותם לפחות באמת נוכל לראות כל כמה זמן.

את היומיים הקודמים ניצלנו לטיול על כביש 2, מזרחית לסיאטל, בדרום הרי הקסקייד. מצאנו טיול קשה למדי בדרך, שעתיים
טיפוס במעלה ההר, שעתיים ירידה חזרה. השוס הוא שבאמצע (בקצה ההר) אתה מגיע לאגם מדהים, מי שלגים טהורים, שקט ומבודד. היינו ברי מזל לתפוס את עשר הדקות האחרונות של שמש על האגם. די נקרענו מהעלייה והירידה, מה שמראה שבכל מה שקשור לכושר הגיע הזמן לחזור לשגרה (ריקוד לעירית, יוגה בשבילי).
משם המשכנו ל-B&B חלומי למדי בעיירה לוונוורת', בשם הגרמני הנפוץ ABENDBLUM. רצה המקרה וגם שודרגנו בחדר (כי המארחת רשמה אותנו בטעות על שני החדרים) - היינו בחדר Rosengarten - היה ממש כיף. העיירה מקסימה בצורה בווארית, אכלנו ארוחת ערב בקפה מוצרט והיינו היחידים בכל המסעדה (כנראה שזו העונה היבשה בשבילם, בניגוד לעונת השלג).
לצערי אין לנו כמעט תמונות מהטיול בגלל שרובו היה ביער והחשיפה לאור לא מספיקה כדי לצלם, אבל עירית צילמה הרבה תמונות ב-B&B, אז אני שם פה קצת (ותמונה אחת מהאגם).






את החג העברנו אצל חברים של גיא ועדי. היה מאוד נחמד, המארחים ארגנו טקס קטן, קראו ברכות לראש השנה, חלה, רימונים, דבש ותפוחים. היה קצת מוזר לעשות טקס של זוגות חברים (בניגוד למשפחה) אבל גם די נחמד. עירית מרגישה קצת יותר מוזר לגבי זה, ודיברתי עם אביעד שאמר שגם הוא מרגיש שאולי עדיף לא לחגוג בלי המשפחה הקרובה. אבל צריך קצת להתרגל, בכל זאת זה יהיה המצב בשנים הקרובות.

יאללה, חברים,הפוסט הבא יהיה מסן פרנסיסקו...

ענבר

סופשבוע בויקטוריה

אנחנו עדיין בתקופת הבילויים אצל אח שלי. את סוף השבוע בילינו בטיול לאי ונקובר, שהתגלה כמקום יפה במיוחד. הטיול לא היה חף מבעיות - כמעט איחרנו למעבורת מפורט אנג'לס לויקטוריה, בויקטוריה הצלחנו לאבד לחלוטין אחד את השני (פעמיים!), ונטע לא הייתה מוכנה לאכול שום דבר שלא מרחו עליו קטשופ. אבל על כל זה מפצים הנופים של הדרך לויקטוריה והעיר עצמה - מקסימה.
יום ראשון היה קצת יותר קליל - נסענו לגני בושארד, גני פרחים ענקיים בשלל סגנונות וצבעים. מרהיב. זוכה לביקורים של תיירים פנסיונרים מכל רחבי... יפן.
נעם ונטע התחילו לשאול אחרי חצי שעה מתי זה נגמר, שאלה שהתחלפה לפרקים ב'מתי הולכים לפרפרים?'
ולכן מייד לאחר הגנים המשכנו לעולם הפרפרים - מקום ייחודי למדי שיצר סביבה טרופית לגידול פרפרים.
הסתכלו בתמונות שצילמנו מכל הטיול - הסט האחרון הוא קלוז אפים חושפניים במיוחד של פרפרים מפרפרים שונים.

עירית ואני לגמרי במוד של חופשה פה.
עושים מה שכיף ומתי שרוצים (אלא אם כן נעם בדיוק רוצה לראות פילנפיל).
אנחנו מתכננים למצות את הזמן פה כמיטב יכולתנו - עוד טיול (אולי של יומיים) בנורת' קסקיידס, עוד ביקור למרכז סיאטל, ביקור במיקרוסופט לראות את מקום העבודה של גיא, לראות את הבית החדש של עדי וגיא והילדים ועוד.
את ערב ראש השנה נעשה כנראה אצל חברים של עדי וגיא.

מה שכן, אני מתחיל כבר לחשוב על סן פרנסיסקו והעבודה. אחד הדברים המבורכים בכך שהקדמנו וביקרנו בסיאטל הוא שאנחנו מקבלים פה תחושה טובה של השגרה בארה"ב - נהיגה בכבישים (שזה בהחלט עניין שמטריד אותי), קניות בסופר, בנק/קרדיט/דביט, טלוויזיה, טלפונים ועוד.  למשל, היום עדי קיבלה טלפון מחברת האשראי, שזיהו קנייה בכרטיס האשראי שלה בטורונטו, קנייה שהייתה חשודה עקב המיקום. הם הציעו לה לבטל את הכרטיס מייד ולהזמין חדש (אני סקרן לדעת איזה אלגוריתם מזהה אצלם קניות חשודות...). דוגמה אחרת היא להתרגל לנהיגה באדום ימינה או תוך כדי זכות קדימה שמאלה.

זה בהחלט יקל עלינו להיקלט בארץ זרה.

אם כבר הצטרפתם

אז נספר לכם שאתמול היינו בטיול לאזור משגע בשם
חצי האי אולימפיק,
זה אזור צפונית מערבית לסיאטל, שהדרך אליו כוללת שייט במעבורת, נסיעה על גשר צף,
נסיעה לאורך חופים ואגמים לרוב, והשיא הוא טיול ברכס הרים ירוק ופראי,
עם פארק ריינג'רים מבית האבות הסמוך, חייכנים ולבנבנים.
בקיצור - אתם מוזמנים להציץ בתמונות, תגובות יתקבלו בברכה,

אה כן, ויש גם וידאו!!!
אבל בגלל שניתקלתי בכבל וניתקתי את האינטרנט, אכן תמונות קשות,
זה ייקח לנו עוד קצת זמן להעלות אותו,
התאזרו בסבלנות...

שאר התמונות הן כאן.

סיאטל

שלום לכולם מארה"ב הרחוקה (טוב, אם אתם לא במקרה פה).
אתמול הגענו לסיאטל אחרי כמעט 24 שעות של נסיעות. הטיסות עברו בסדר גמור בסה"כ ומחלקת העסקים של אל על הייתה נחמדה מאוד. משום מה, לא היה להם VOD במטוס בו טסנו, ככה ששוב זכיתי לצפות באמצע הסרט, ואז בהתחלה ואז בסוף. מה שכן - 'החופשה של בין' מצחיקה הרבה יותר ככה.

גיא, עדי, נטע ונעם חיכינו לנו (בהפתעה) כבר באיסוף המזוודות בסיאטל. למזלנו - בהחלט לא הייתי שמח להתעסק עם השכרת הרכב והנהיגה לבד. נסענו אליהם הביתה והם אילצו אותנו (כמעט בכוח) להישאר ערים עד שמונה בערב. נפלנו שדודים וישנו עד הבוקר (טוב, עירית התעוררה בשש ואני בתשע, אבל מי סופר).

היום טיילנו עם המשפחה ועם משפחת שקל ב-Great Falls Park. הנוף כאן פשוט מדהים, יערות עבותים ונהרות שוצפים. האזור של רדמונד מיושב בכבדות (לפי גיא) באנשי מיקרוסופט, שהעשירים שבהם קנו לעצמם חוות סוסים לצד הדרך, מראה מהמם למדי. אחה"צ ביקרנו במרכז הקניות הקרוב ולמרות שהרוב היה סגור (Labor Day פה, ורוב העסקים היו פתוחים רק חצי יום, למרות שעדי וגיא טענו שעיקר החג עבור האמריקנים זה קניות), המקום נראה נחמד מאוד ואפילו שתינו קפה בסדר (רשת Tully's).

אין מה להגיד, אמריקה היא אכן ארץ השפע - מים בשפע, ירוק בשפע, טיולים בשפע וקניות (שעוד לא עשינו) בשפע.

מתקני המשחק לילדים מאוד מרשימים ומאוד נפוצים - בין השאר כדי למשוך את ההורים לקניות, אבל גם הפארקים שיש כאן כל כמה קילומטרים ובהם מגרשי בייסבול, משחקים וכדורגל (כן, כדורגל נפוץ באזור סיאטל משום מה). נסענו לראות את הבית שנטע נולדה בו, ושוב נותר לי לומר רק - מדהים. בית גדול באזור יפהפה ובעלות לא הרבה יותר גבוהה מדירה 3 חדרים בת"א.

אנחנו נשתדל לטייל כמה שיותר באזורים הקרובים לסיאטל, וגם בעיר עצמה. נשתדל להתרגל לאמריקה לפני שנצטרך להתמודד איתה באמת, כשנהיה לבדנו בסן פרנסיסקו.

ענבר

אנו אוהבים את מחלקת עסקים

במחלקת עסקים
שם נעים וגם חמים
הדיילות מגישות לנוסעים
כל מיני מטעמים
ולפעמים ישנים
ולפעמים טלוויזיה רואים
וככה בשלום
את הטיסה עוברים!

עד כמה נאהב
את מחלקת העסקים

כשהבית ריק

מצטער על קצב העדכון - נשארתי קצת מנותק מהעולם. אפילו ברגעים אלו אני כותב מהמק של עירית.
הבית שלנו ריק - כל הרהיטים כבר אינם, כל הספרים והדיסקים והכי נורא - המחשב שלי...
את הטלוויזיה אנחנו עוד מחזיקים, בעיקר בשביל לראות היום את הגמר של כוכב נולד :-)



שאר החפצים שנשארו ארוזים בארגזים (שיעברו לירושלים) או במזוודות (שייסעו איתנו).
לאט לאט נוספות למזוודות המתנות של המשפחה והחברים, שנפרדים מאיתנו.
אנחנו כבר מוכנים לנסיעה מכל הבחינות, לא נשאר מה לסדר או להכין.





למעוניינים - בשבועיים-שלושה עד שיהיה לנו טלפון בסן פרנסיסקו, נשתדל לעדכן את הבלוג
כשנוכל, נהיה זמינים בווינדוס מסנג'ר: inbar.shani@hp.com

תמונות הבאות יהיו מסיאטל כבר, נראה לי!

ענבר

האדם שבמכונה

אני בטוח שאלעד יראה בזה את החותם הסופי על הגיקיות שלי, אבל אני עומד לפני אחד הדברים הקשים בתקופת המעבר הזו.
להיפרד מהמחשב הביתי.
אני אפרק את ההארד דיסק ואקח אותי איתי לטיסות, ושאר המחשב נוסע במכולה ואני מחזיק לו אצבעות.
להתנתק מהמחשב אומר די הרבה - אמנם יש לנו את המק של עירית, ככה שנוכל לגשת לאינטרנט וכל הכרוך בזה (כולל סקייפי), אבל אני מוותר על משחקי המחשב ועל הגישה לסביבת העבודה. בהקשר הזה, עדיף לשלוח לי אימייל לgmail, .

כשאתחיל לעבוד בסן פרנסיסקו יהיה לי לפטופ של HP, ולפחות בכל הקשור לעבודה אני אהיה מחובר.
את המחשב שלי ארכיב מחדש מן הסתם רק בדירה שתהיה לנו.
בהתחשב בזה שיחד עם המחשב הולכים הדיסקים והספרים (וגם הגיטרה ומזרון היוגה, לא שהשקעתי בהם איזה מאמץ בתקופה הזו), פעילות שעות הפנאי שלי תצטמצם למדי.
נראה אם את הזמן שיעבור עד שנסתדר בסן פרנסיסקו אני אנצל לראות את העיר ומה שיש לה להציע, או... לצפייה נחושה בטלוויזיה במלון.

ענבר

Packed

אנחנו לילה אחד לפני שחברת המשלוח מכנסת את מרבית רכושנו עלי אדמות לארגזים.
בסוף השבוע החלנו במסע הפרידה - או כפי שאביגיל לימדה אותנו, מסע ה'נפגשים מחר'. בילינו עם סבתא רבקה (של עירית) בירושלים (וגם אדי היה, ואחר כך היינו אצל רחל וענת, אבל עוד נפגוש אותם במהלך השבוע הבא) והיום נגה ושחר אירחו אותנו לפרידה מהמשפחה שלי. היה כיף, וקצת עצוב, בעיקר להגיד שלום, אבל אנחנו שומרים על קשר עם כולכם, נכון?

הערב הייתה לי שיחת וידאו עם אביעד - דווקא נראה דרך נחמדה לשמור על פגישות השישי שלנו. פעם הבאה נקנה חומוס וכל אחד ינגב בצד שלו של הסקייפי.
קנינו מצלמות לכולם, כדי להתקרב כמה שאפשר, גם דרך המסך.
יוצא לי לחשוב הרבה כמה הטכנולוגיה האינטרנטית מאפשרת לשמור על קשר אמיתי וחי, ואיך אנשים הסתדרו לפני עשור בלבד בלי כל זה. אם הייתי נוסע לפני עשר שנים, פשוט הייתי מאבד כל קשר לישראל, פרט לשיחה קצרה עם המשפחה פעם בשבוע.
עכשיו אני זוכה שכולם יקראו את הבלוג שלנו :-)

שבוע אחרון בישראל. קשה להאמין ומצד שני, הראש שלי כבר לא לגמרי פה.

ענבר

לעבוד במצב המתנה

הי,

הסידורים בשלב מתקדם מאוד. מחר נסגור בנק, נוטריון ותרגומים, ביום חמישי עניינים כספיים, ביום ראשון את ההובלה.
אני עדיין מגיע לעבודה (לרוב), אבל מודה ומתוודה שאני כבר לא ממש עובד. רוב הזמן אני עוסק בסידורים שונים - פקסים, מיילים, מילוי טפסים. בשאר הזמן, אין לי ממש ראש לדברים שאני צריך לעשות - שזה בעיקר מצגות. כל פעם שאני מתחיל לחשוב על זה, ישר קופצות מחשבות על הנסיעה, ודי מהר אני מפסיק.
נהיה גם נורא קל לא להיות פה. אני יושב עם קבוצה של אנשים שעוסקים בתחום קרוב אך שונה, ככה שאין לי ממשק עם אף אחד באופן רציף. הבוס שלי בחופשה עד יום רביעי, והבנאדם היחיד שאני אמור לעבוד איתו באופן שוטף גם לקח חופשה השבוע.
אף אחד לא ישאל שאלות אם אני פשוט לא אהיה (כפי שעשיתי אתמול) או אם אלך באמצע היום (כפי שאעשה בעוד כמה דקות).
המצפון קצת מציק לי, בכל זאת.

סידרתי לעצמי יום מילואים שבוע הבא, שבפועל יהיה כמה שעות במקרה הטוב, אבל יכסה יום שלם של רגשות אשם.
אני מקווה שהבוס שלי לא יתגלגל לקרוא את הבלוג הזה בטעות.

ענבר

עשר שורות על מצבי צבירה

אז צריך לארוז. לאחד שאורז, יש מספר מצבי צבירה.
יש את הקופסה על שולחן העבודה, עם המכתבים רישומים תמונות מהשנתיים האחרונות.
יש את הקופסה מתחת לשולחן העבודה, עם מכתבים רישומים ותמונות מחמש השנים האחרונות,
יש את הערימות על הספריה, עם תמונות ורישומים שסתם מעלים אבק,
ויש את תיק הצמר בארון, מפסטיבל ערד של משינה, עם המכתבים, הברכות, המחשבות של מה שהיית פעם, לפני מליון שנה, או 10 שנים לפחות.
ואחד שאורז עובר על תיק הצמר, וממיין. אז ישבתי, ומיינתי.
עכשיו לכי תסבירי למה את שוב בוכה.

טיסות ורכב

סגרנו את הטיסות והרכב בדרך לסן פרנסיסקו:


ביום שישי ה-14 נגיע לסן פרנסיסקו, למלון Residence Inn, בו נתארח לחודש ב-One bedroom suite with kitchen (אני חושב).
משם נוכל לחפש דירה בסן פרנסיסקו, בעוד אני אתחיל לעבוד.

ענבר

הבלתי צפוי הוא הצפוי

עירית הודיעה לבזק שאנחנו רוצים להקפיא את הקו החל מסוף החודש.
מה קרה? כצפוי הם הקפיאו אותו מהיום... לאחר שיחה ממושכת עם נציגת השירות הם הודו בטעות והבטיחו להחזיר את הקו בתוך כמה שעות. נדרש וויכוח קצר נוסף כדי לשכנע את הנציגה להתקשר עוד שעתיים כדי לוודא שהקו אכן חזר, אבל אני מתאר לעצמי שהיא לא תתקשר.
אגב, עירוש גילתה שכבר לא ניתן להקפיא קו 'לנצח' - הקפאת קו מוגבלת למקסימום של שנתיים. ככה שעוד שנתיים נצטרך להפשיר את הקו, אבל סביר שעוד לא נהיה פה להשתמש בו. אם מישהו רוצה קו של בזק לשנה פחות או יותר, נא להודיע.

עדכון אחה"צ:
חשבתי שזהו זה... אז חשבתי.
מסתבר שיחד עם הקו הרגיל, גאוני בזק ניתקו גם את ה-ADSL. למידה טובה, הם גם מיהרו לשלוח הודעת קנס שלא החזרנו את הממיר. אחרי שיחות טלפון רבות, הם הואילו בטובם להחזיר את קו ה-ADSL, אם כי לא סיימו את הטיפול ונכון לכרגע, עדיין אין אפשרות להתחבר (נקווה שאת סוף הסיפור כבר אצליח לעדכן מהבית).
פיצוי? יחס מועדף ללקוח שטיפלו בו כ"כ גרוע?
נא באוזן.
מעניין איך יהיה באמריקה...

עדכון מהבית:
נו טוף, זה עובד.

ענבר

הי חברים

שלומות לכולם,
אז ענבר התעקש שנפתח בלוג,
כאילו אין לכם באמת מה לעשות עם הזמן הפנוי שלכם...

אנחנו אוטוטו נוסעים,
אני משגעת את ענבר בינתיים, וזה יהיה נס אם הוא יסכים לשבת לידי במטוס...

זהו,
זה יהיה נחמד לשמוע גם מכם,
עירית

התחלה...

שלום, אנחנו נוסעים.

אנחנו מאוד נשמח אם תלוו אותנו הלאה.

לא שיש לנו אשליות לגבי סן פרנסיסקו. סן פרנסיסקו לא מחכה לנו.

... ומספיק.

יש כבר וויזה, יש אישור של HP, יש כרטיסי טיסה, כל מה שנשאר זה:

• לקבוע עם חברת המשלוחים - קודם סקירת הדירה, אח"כ האריזה והמשלוח
• לקבל מהם ארגזים
• למיין
• להעביר את מה שנשאר להורים
• לזרוק את מה שלא צריך לזבל
• לארוז בקופסאות את מה שאנחנו רוצים
• לסדר את חשבון הבנק בארץ ללא עמלות, אם אפשר
• להעביר את המזומן לתעודות סל או קרנות נאמנות
• לסדר את כל הוראות הקבע וכל ההתחייבויות הקיימות
• להחליט מה עושים עם ביטוח לאומי
• להחליט עד מתי (אם בכלל) שומרים את הסלולרי ולעדכן את אורנג'
• לגלות מה קורה עם החסכונות מהמשכורת ולדאוג לשמור על הזכויות
• לארגן את כל התעודות שצריך ללימודים
• לעבור על 10 מיילים מיועצת המעבר של HP, לעדכן אותה בכל האינפרומציה שהיא צריכה
• להודיע לה מה אנחנו מחליטים לגבי המלון (נראה בסדר) והרכב (רוצים מסיאטל)
• לשלם וועד בית
• לסגור חשבונות חשמל, מים וארנונה
• לסגור עם תמיר שהוא יישא בעלות התיקונים הקטנים בדירה תמורת הסכום שהוא חייב לנו
• לטפל ברישיון הנהיגה, לגלות שהם שובתים, להוציא רישיון בינלאומי במקום
• לשדרג טיסה ל-business
• לטוס

קלי קלות, לא?

אנחנו כבר באים!

ענבר