האדם שבמכונה
אני בטוח שאלעד יראה בזה את החותם הסופי על הגיקיות שלי, אבל אני עומד לפני אחד הדברים הקשים בתקופת המעבר הזו.
להיפרד מהמחשב הביתי.
אני אפרק את ההארד דיסק ואקח אותי איתי לטיסות, ושאר המחשב נוסע במכולה ואני מחזיק לו אצבעות.
להתנתק מהמחשב אומר די הרבה - אמנם יש לנו את המק של עירית, ככה שנוכל לגשת לאינטרנט וכל הכרוך בזה (כולל סקייפי), אבל אני מוותר על משחקי המחשב ועל הגישה לסביבת העבודה. בהקשר הזה, עדיף לשלוח לי אימייל לgmail, .
כשאתחיל לעבוד בסן פרנסיסקו יהיה לי לפטופ של HP, ולפחות בכל הקשור לעבודה אני אהיה מחובר.
את המחשב שלי ארכיב מחדש מן הסתם רק בדירה שתהיה לנו.
בהתחשב בזה שיחד עם המחשב הולכים הדיסקים והספרים (וגם הגיטרה ומזרון היוגה, לא שהשקעתי בהם איזה מאמץ בתקופה הזו), פעילות שעות הפנאי שלי תצטמצם למדי.
נראה אם את הזמן שיעבור עד שנסתדר בסן פרנסיסקו אני אנצל לראות את העיר ומה שיש לה להציע, או... לצפייה נחושה בטלוויזיה במלון.
ענבר
2 תגובות:
דבר האשה:
הוא לא מגזים, בשעה האחרונה ענבר קצת מדוכדך, קצת שפוף, וניסיתי להבין, להשתתף, להקל על העצב שהשתלט לו, אז ענבר הסביר לי בנימה מקפיאה משהו שהוא פשוט צריך קצת זמן עם המחשב, פעם אחרונה לפני שנפרדים...
I perfectly understand Inbar. He is heading some hard times, away from his (now that I'm away) closest friend. Luckily for him he'll get to reunite with him relatively shortly. I was left only with the HD of mine, who stayed in Israel and now serves my dear sister. At least when Skype-ing with her I feel I'm also connecting with 'him' again...
;-)
הוסף רשומת תגובה