Packed
אנחנו לילה אחד לפני שחברת המשלוח מכנסת את מרבית רכושנו עלי אדמות לארגזים.
בסוף השבוע החלנו במסע הפרידה - או כפי שאביגיל לימדה אותנו, מסע ה'נפגשים מחר'. בילינו עם סבתא רבקה (של עירית) בירושלים (וגם אדי היה, ואחר כך היינו אצל רחל וענת, אבל עוד נפגוש אותם במהלך השבוע הבא) והיום נגה ושחר אירחו אותנו לפרידה מהמשפחה שלי. היה כיף, וקצת עצוב, בעיקר להגיד שלום, אבל אנחנו שומרים על קשר עם כולכם, נכון?
הערב הייתה לי שיחת וידאו עם אביעד - דווקא נראה דרך נחמדה לשמור על פגישות השישי שלנו. פעם הבאה נקנה חומוס וכל אחד ינגב בצד שלו של הסקייפי.
קנינו מצלמות לכולם, כדי להתקרב כמה שאפשר, גם דרך המסך.
יוצא לי לחשוב הרבה כמה הטכנולוגיה האינטרנטית מאפשרת לשמור על קשר אמיתי וחי, ואיך אנשים הסתדרו לפני עשור בלבד בלי כל זה. אם הייתי נוסע לפני עשר שנים, פשוט הייתי מאבד כל קשר לישראל, פרט לשיחה קצרה עם המשפחה פעם בשבוע.
עכשיו אני זוכה שכולם יקראו את הבלוג שלנו :-)
שבוע אחרון בישראל. קשה להאמין ומצד שני, הראש שלי כבר לא לגמרי פה.
ענבר
1 תגובות:
שלום מתוקים, אנחנו מחכים לכם כאן בקוצר רוח. הפרידות אכן קשות אך ברגע שתגיעו לכאן תהיו כל כך עסוקים שלא תחשבו על זה אפילו. לגבי עוד חצי שנה מהיום, אני כבר לא יודעת....
עירית, אולי אנחנו נקבע לנו איזה פגישת גלידה שבועית בזמן שהם מנגבים חומוס?
הוסף רשומת תגובה