ושוב שלום ולהתראות מחר

זה היום האחרון שלנו בסיאטל - מחר על הבוקר (קימה בערך ב-5 בבוקר) אנחנו סוגרים מזוודות ונוסעים לשדה התעופה.
היו לנו שבועיים נהדרים פה, כיפיים מאוד. כבר כתבתי כמה זה עוזר להתרגל לארה"ב בעזרת עדי וגיא. עכשיו נשאר לנו לעשות את זה לבד. שוב צריך להיפרד, הפעם מנטע ונעם החמודים (כן וגם מגיא ועדי). אותם לפחות באמת נוכל לראות כל כמה זמן.

את היומיים הקודמים ניצלנו לטיול על כביש 2, מזרחית לסיאטל, בדרום הרי הקסקייד. מצאנו טיול קשה למדי בדרך, שעתיים
טיפוס במעלה ההר, שעתיים ירידה חזרה. השוס הוא שבאמצע (בקצה ההר) אתה מגיע לאגם מדהים, מי שלגים טהורים, שקט ומבודד. היינו ברי מזל לתפוס את עשר הדקות האחרונות של שמש על האגם. די נקרענו מהעלייה והירידה, מה שמראה שבכל מה שקשור לכושר הגיע הזמן לחזור לשגרה (ריקוד לעירית, יוגה בשבילי).
משם המשכנו ל-B&B חלומי למדי בעיירה לוונוורת', בשם הגרמני הנפוץ ABENDBLUM. רצה המקרה וגם שודרגנו בחדר (כי המארחת רשמה אותנו בטעות על שני החדרים) - היינו בחדר Rosengarten - היה ממש כיף. העיירה מקסימה בצורה בווארית, אכלנו ארוחת ערב בקפה מוצרט והיינו היחידים בכל המסעדה (כנראה שזו העונה היבשה בשבילם, בניגוד לעונת השלג).
לצערי אין לנו כמעט תמונות מהטיול בגלל שרובו היה ביער והחשיפה לאור לא מספיקה כדי לצלם, אבל עירית צילמה הרבה תמונות ב-B&B, אז אני שם פה קצת (ותמונה אחת מהאגם).






את החג העברנו אצל חברים של גיא ועדי. היה מאוד נחמד, המארחים ארגנו טקס קטן, קראו ברכות לראש השנה, חלה, רימונים, דבש ותפוחים. היה קצת מוזר לעשות טקס של זוגות חברים (בניגוד למשפחה) אבל גם די נחמד. עירית מרגישה קצת יותר מוזר לגבי זה, ודיברתי עם אביעד שאמר שגם הוא מרגיש שאולי עדיף לא לחגוג בלי המשפחה הקרובה. אבל צריך קצת להתרגל, בכל זאת זה יהיה המצב בשנים הקרובות.

יאללה, חברים,הפוסט הבא יהיה מסן פרנסיסקו...

ענבר